כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

חדשות הסצנהחדשות מקומיותמוזיקה בצל מגיפת הקורונה

התכנית להחזרת עולם התרבות לפעילות

לפני זמן קצר פרסם שר התרבות והספורט חילי טרופר הודעה החושפת את פרטי התכנית להחזרת עולם התרבות וההופעות בחזרה, כדאי לעיין.

אחרי הרעש התקשורתי בעקבות המפגש בין המוזיקאי אביב גפן לראש הממשלה, שר האוצר ושר התרבות, פרסם לפני זמן קצר שר התרבות והספורט חילי טרופר בעמוד הפייסבוק הרשמי שלו את עיקרי התכנית להחזרת עולם התרבות והמופעים לפעילות באמצעות תקצוב ממשלתי:

אני שמח על כך שהתרבות הפכה לפתע לנושא חם בבחירות. מקווה שכל המתגייסים למענה ערב בחירות יהיו איתנו לאורך כל הדרך, בעבודה הקשה בשוחות ולא רק בכותרות היפות. התרבות חשובה מכדי לשמש חומר לספינים ולקמפיינים.

ועכשיו למעשים: בעקבות הסיכום על חזרת התרבות בקרוב והזרמת 70 מיליון ₪ לטובת פעילות תרבות ומופעים עלתה ביקורת וצפו מספר שאלות. מדובר בדיון חשוב. את הביטויים המזוהמים ונוטפי השנאה אותיר כמובן בצד. מי שמעדיף להטביע את עצמו בשיח מכוער ולפעמים ממש שקרי – אניח לו. כאן אשתדל להתייחס לנקודות הענייניות העיקריות שעלו ולא היו בהירות מספיק.

תקציב 64 מיליון ₪: ישמש לטובת הזמנת וסבסוד מופעים על ידי הרשויות המקומיות. זו הדרך המהירה והאפקטיבית ביותר להזרים חמצן לעולם התרבות שיפתח. משרד התרבות לא יכול לחלק צ'קים לאומנים, הוא כן יכול להעביר תקציב לרשויות כדי שאלה יזמינו מופעים ויחלקו בסופם צ'ק. היו טענות כיצד נוודא שהכסף אכן יגיע לאמנים ואיך לא ישמש רק את האמנים הגדולים. ובכן, בואו נניח את הפופוליזם בצד, הנה עובדות בלבד:

הגבלנו את העלות המקסימלית למופע עד ל35 אלף ₪. כך שייהנו ממנו בעיקר האומנים 'הקטנים' ו'הבינוניים' וצוותיהם הרחבים. הכסף הציבורי ישמש כסיוע עבור מי  שצריכים אותו יותר בתקופה קשה זו.

כל רשות מתוך 250 רשויות שיקבלו תקציב יחויבו להזמין לפחות מופע אחד של אומנים מקומיים.

התקציב מועבר לרשויות באופן דיפרנציאלי על פי מצב סוציו אקונומי ורק אל מול דו"ח ביצוע שעומד בקריטריונים אלה ורבים נוספים. כאלה שנועדו לוודא שהתקציב הולך למקומות המוגדרים והראויים.

הדרכון הירוק: לא סוכמו כל הפרטים עם משרד הבריאות אך הוא צפוי לכלול הן את המתחסנים פעם שניה, הן את המחלימים והן את מי שיעבור בדיקות קודם הגעתו למופע. משמע: הדלת למופע תהיה פתוחה בפני כולם ובלבד שישמרו על בריאותם ויותר חשוב מכך על בריאות הסובבים אותם. כדי שאנשים ירצו לחזור לאולמות, הם ירצו לדעת כי הדבר הפשוט ביותר מובטח: שמירה על בריאותם.

כן, הייתי רוצה שיהיה יותר תקציב ונעבוד קשה כדי  שיגיע עוד. אבל צריך להגיד את האמת: זה הרבה יותר ממה שהמדינה שמה עד היום על התרבות הלא נתמכת. ואני לגמרי מאמין בזה: אחרי שנה כל כך קשה אסור למדינה להגיד לאומנים שפשוט יחכו שהקהל יחזור לקנות כרטיסים. יש לנו אחריות להזרים חמצן ולתת דחיפה ראשונה עד שעולם התרבות ישוב לחיים מלאים.

6 מיליון ש"ח לאומנים במצוקה: יופנו בעיקר לאומנים הוותיקים שנקלעו למצוקה קשה. בשנה שעברה חילקנו כבר 6 מיליון, כעת נחלק סכום דומה שיסייע להם להחזיק מעמד וגם יבטא תפיסה ערכית של הערכה למי שתרמו כל כך הרבה לתרבות הישראלית.

חלק מקמפיין פוליטי: רבים נעלבו עבורי כאשר נתניהו חתך אותי מהתמונה או כאשר הוא לקח את הקרדיט או כאשר הוא רתם את העניין לטובת קמפיין הבחירות. ובכן אני בוחר לא להיעלב ובעיקר לא להתבלבל בין עיקר לטפל. תמיד יותר נחמד להיות בתמונה ולקבל פרגונים, אבל זה באמת לא חשוב. יש מי שעושה פוליטיקה קטנה, אני לעצמי מעדיף להתמקד במעשים גדולים. אני בוחר לא להכניס את עצמי למרדף שאינו יודע שובע אחר קרדיט ולהתערבב במלחמות אגו חסרות תוחלת.

אני לגמרי מבין את הבחילה נוכח סיבובים פוליטיים. אבל בסופו של יום התקציב יהיה בניהול משרד התרבות והספורט והעשייה היום יומית נמשכת. אז יש שקפצו לבקר, הרוויחו אייטם והמשיכו, אנחנו נהיה כאן להמשיך לדאוג לעולם התרבות.

יש כאן אומנים ויוצרים שצריכים יד, יש כאן עולם תרבות שמשווע לחזור לחיים ורק בזה אני עסוק. מבחינתי, ההתחייבות של ראש הממשלה שמיישרת קו עם הסיכום שכבר השגתי עם שר הבריאות שהתרבות חוזרת ראשונה והעובדה ש70 מיליון ₪ יעברו לעולם התרבות הם הסיפור. כל היתר זה רעשי רקע.

ואחרי כל הרעש והכעסים יש כאן מופעים שעומדים לחזור, 6 מיליון ₪ שיועברו לאומנים ותיקים במצוקה ועוד למעלה מ60 מיליון ש"ח שיסייעו לאומנים הישראלים לעשות את הדבר שהם הכי אוהבים ולנו סוף סוף ליהנות מהיצירות שלהם. וזה שווה הכל.

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא