ריף כהן בהופעה חיה בבארבי

כמעט עשור עבר מאז שפרצה ריף כהן לתודעתנו עם הלהיט הכייפי "a Paris" ומאז הספיקה ריף להוציא שני אלבומי סולו ולהכריז על השלישי ברשימה שייצא ממש בקרוב, לכבוד האירוע וגם סתם כי פשוט התגעגנו קפצנו לראות את ריף והלהקה במופע עמוס להיטים וגם כמה סנוניות מהאלבום החדש ששמו עדיין לא הוכרז אבל לפי השירים שכבר הספקנו לשמוע האלבום השלישי הולך להיות אחרת לגמרי משני אחיו הבוגרים.

ריף כהן נולדה בתל אביב לאבא יליד הארץ ולאמא שנולדה באלג'יר וגדלה בצרפת, כבת להורים בעלי גלריה תל אביבית ספגה ריף מגיל צעיר ערכים אומנתיים ובעקבות כך גם נשלחה לבתי ספר לאומנויות ואחר כך גם למדה מוזיקולוגיה באוניברסיטת תל אביב ומשם החלה ריף כהן ליצור ולהלחין מוזיקה המושפעת תרבותית משורשייה הצרפתיים והצפון אפריקאיים עם טקסטים צרפתיים שנכתבו ע"י אמה. אחרי שנתיים שבמהלכן גרה ולמדה בפריז הקליטה את הסינגל "a Paris" ב-2011 שהפך ללהיט מיידי ואחריו גם יצא אלבום הבכורה של ריף הנושא את אותו השם, שלוש שנים אחר כך ב-2015 יצא גם אלבומה השני "À La Menthe" (בתרגום לעברית – "טעם מנטה") והנה אנחנו בסוף 2019, בדרך לאלבום הבא.

את ההופעה בבארבי פתחה ריף כהן עם שתי כנפיים כסופות לצידי גופה, כובע מדמזואל וינטג'י על ראשה וחולצה לבנה מכופתרת רב שכבתית בעיצוב מודרני (הד מיינר הבעל על הסטייל), אנו רגילים לראות את ריף מופיעה בלבוש עם נגיעות אוריינטליות כיאה לז'אנר הפופ הצרפתי הים תיכוני, האם השינוי בסטייל הוא סממן לשינוי בסגנון המוזיקלי של האלבום החדש?

עומרי עמדו. צילום: תומר גילת

עטר מיינר. צילום: תומר גילת

ריף כהן. צילום: תומר גילת

חגי פרשטמן. צילום: תומר גילת

ירדן ארז. צילום: תומר גילת

מה שכן בטוח שהשירים החדשים של ריף כהן נשמעים אחרת מבעבר, דוגמא לכך בשני הסינגלים שיצאו בחודשים האחרונים, “Dis Moi” ו- "בואי אגלה לך", בשניהם מודגשת טביעת ידו של עטר מיינר שמלווה את ריף כהן בשנים האחרונות על הקלידים ובהפקה מוזיקלית (וכן גם הגיס של ריף) העיבודים המוזיקליים של עטר לוקחים את ריף כהן אל עולמות ההיפ-הופ והסול העכשווים, זאת גם אפשר להגיד על השיר השלישי החדש ששמענו הערב – "Il es l'heur", אותו הפיק תמיר מוסקט (Balkan beat box) והמשלב פופ צרפתי מודרני עם נגיעות אלקטרוניות עדינות, את האוריינטליות הים תיכונית שנעלמה מהלחן קיבלנו בסגנון השירה הרוחני שמזכיר תפילה עתיקה.

מלבד הפתיחה המרשימה שלוותה בזוג כנפי הכסף המשכה של ההופעה שמר על קו צנוע וללא מניירות מיוחדות, מה שהשאיר לנו הרבה יותר מקום להתרכז במוזיקה ובנוכחות של ריף כהן על הבמה שכמו תמיד הייתה שופעת בחמימות כריזמטית שגרמה לנו לשכוח שאנחנו בכלל לא מבינים צרפתית.

ובפינת האורחים החגיגיים להערב נמצאים שניים, הראשונה היא ויקטוריה חנה שכבר יותר מעשרים שנה רוקחת טקסטים יהודים עתיקים אל תוך מייצג מוזיקלי מודרני, בהופעה עם ריף כהן זכינו לשני דואטים מעניינים – "אורייתא" עם מילים שנלקחו מספר הזוהר, והקטע "היושבת בגנים" עם טקסט שנלקח משיר השירים.

האורח השני של הערב מעניין לא פחות, הכוריאוגרף עטור הפרסים אוהד נהרין (להקת המחול "בת שבע"), הפעם קיבלנו הצצה קטנה לפרויקט החדש שלו "פלייבק" שמעביר את אוהד נהרין אל קדמת הבמה ואל תפקיד הזמר/כותב/מלחין. בשיתוף אייר אלעזרא ויערה מוזס שתי רקדניות "בת שבע" שמלוות אותו בתנועה ושירה. שמענו (וראינו) את הקטע "פארק" שהזכיר לנו את תקופת הפופ פאנק האלקטרוני של שנות השמונים בסגנון השירה התודעתית והכריאוגרפיה ואחריו השיר "בום" שבו הצטרפה גם ריף כהן לבמה כזמרת ליווי. שני קטעים מסקרנים מאוד, כנראה שנצטרך להגיע לסוזן דלל לראות את כל המופע.

אחרי שעה וחצי אנחנו מתקרבים לסופה של ההופעה וגם הפעם בלי הצגות מיותרות ובצניעות נעימה מוותרת ריף על ההדרן המסורתי והתיאטרלי ומסכמת את ההופעה בשלושה להיטים: השיר שהפך לקאלט (ואחד האהובים עלי) – "רוצה פרחים" ושני הסינגלים המקפיצים מאלבומה הראשון "Marrakech" ו-"J'aime" שחתמו את ההופעה בהרגשה כייפית ועם תוספת חיזוק ריקודי של תמר רוזנזוויג שהקפיצה את כל הקהל עד התו האחרון. עכשיו רק נשאר לחכות לאלבום המלא.

ריף כהן – שירה, קלידים, דף | עטר מיינר – מחשב וקלידים | חגי פרשטמן – תופים | עומרי עמדו – גיטרה | ירדן ארז – אקורדיון, עוד, כינור וקלידים | רקדנית: תמר רוזנזוויג